החלטה בתיק בש"פ 5915/13

1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 27.8.2013 (מ"ת 38708-07-13, השופט ע' גרוסקופף), אשר דחה את בקשתו של העורר כי מעצר הבית שלו בסופי שבוע ובחופשות מן הישיבה שבה הוא לומד יועתק מבית אחותו שבירושלים לבית הוריו שבסוסיא.

רקע והליכים קודמים

2.       נגד העורר וחמשה נאשמים נוספים (להלן: האחרים) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (ת"פ 38705-07-13). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.7.2013 נתקלו שני כלי רכב משטרתיים, שנעו על ציר המוביל ליישוב יצהר, במחסום אבנים גדול שכלל גם מספר צמיגים בוערים. באותה עת, החל העורר ביחד האחרים ועוד כעשרה אנשים שזהותם אינה ידועה (כולם רעולי פנים) ליידות לעבר שני כלי הרכב ויושביו עשרות אבנים וסלעים. כוח חילוץ משטרתי הוזעק למקום ובהגיעו אליו ברחו העורר ושאר הנוכחים בריצה לתוך היישוב.

3.        העורר והאחרים נעצרו עוד באותו יום. ביום 15.7.2013 הוארך מעצרם (מעצר ימים) עד ליום 19.7.2013 (מ"י 29369-07-13, השופטת י' ייטב). ביום 19.7.2013 התקיים דיון בהמשך מעצרם (מ"י 29369-07-13, השופטתת' בר-אשר צבן). במועד זה ניתנה הצהרת תובע לפיה קיימת כוונה להגיש כתב אישום כנגד העורר והאחרים. במעמד זה שוחררו העצורים, והעורר ביניהם, למעצר בית מלא. העורר שוחרר למעצר בית בהתאם למבוקש על-ידו באותה עת, בתיאום עם משפחתו - בבית אחותו בירושלים.

4.        כתב האישום נגד העורר והאחרים הוגש בהמשכו של אותו יום, ה-19.07.2013 (ת"פ 38705-07-13). העבירות המיוחסות לעורר ולאחרים בכתב האישום הן כדלקמן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332 (3) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(2) ו-(3) לחוק העונשין), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין) והיזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והאחרים עד לתום ההליכים נגדם, בטענת מסוכנות. ביום 21.7.2013 דחה בית משפט קמא את מועד הדיון בבקשה, האריך את מעצר הבית שהוטל על העורר והאחרים עד להחלטה אחרת וקבע כי יוגשו תסקירים בעניינם (מ"ת 38708-07-13, השופטת ו' מרוז).

6.        מהתסקיר שהוכן בעניינו של העורר עולה כי הוא התגורר במשך כשנתיים בגבעות שונות ברחבי יהודה ושומרון, על אף שהוריו ניסו להניאו מכך. בתסקיר צוין כי לעורר משפחה ערכית ותומכת המתנגדת לביצוע עבירות על החוק וכי העורר מבין את חומרת מעשיו. על רקע זה, העריך קצין המבחן כי אם ישתלב העורר במערכת לימודים נורמטיבית, תחת פיקוח, הסיכון להישנות התנהגות פוגעת מצידו הינו בינוני-נמוך.

7.        הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים התקיים בסופו של דבר ביום 12.8.2013. המדינה עמדה על מעצרם של העורר והאחרים עד תום הליכים נגדם. מנגד, מטעם העורר נטען שלא זו בלבד שניתן לשחררו לחלופת מעצר, אלא שזו יכולה להיות מושתתת על לימודים במסגרת ישיבתית ועל הרחקה מאזור יהודה ושומרון ללא מעצר בית (תוך הסתפקות בקביעת תנאים, לרבות מעצר לילה, לכל היותר).

8.        ההחלטה בעניין ניתנה ביום 15.8.2013 (השופטת ק' רג'יניאנו). בעיקרו של דבר, החלטה זו הורתה על שחרורם של העורר והאחרים לחלופת מעצר - המבוססת על לימודים במסגרת ישיבתית ומעצר בית בסופי שבוע. בכל הנוגע לעורר נקבע כי ילמד במהלך ימי השבוע בישיבה "תורת חיים" ביד בנימין ואילו בסופי שבוע ובחופשות ישהה במעצר בית בבית אחותו בירושלים, בכפוף לפיקוח, בהמשך למצב הקיים.

9.        ביום 19.8.2013 פנה העורר לבית המשפט קמא בבקשה להעתקת מעצר הבית בסופי שבוע ובחופשות מבית אחותו בירושלים לבית הוריו בסוסיא באותם תנאים. ביום 27.8.13 דחה בית משפט קמא את הבקשה מבלי לקיים בה דיון לגופה בשל העובדה שלא חלף זמן מספיק מאז ההחלטה האחרונה שבה נדונו תנאי מעצר הבית של העורר. החלטה זו היא נשוא הערעור שלפנינו.

טענות העורר

10.    לטענת העורר, בית המשפט קמא התבסס בהחלטתו על ההנחה לפיה כבר התקיים דיון בנושא מעברו של העורר למעצר בבית הוריו בסוסיא בהחלטתה של השופטת רג'יניאנו. לשיטתו, לאמיתו של דבר, בדיון בפני השופטתרגי'יניאנו המחלוקת נסבה על עצם השחרור למעצר בית, וממילא לא עלתה השאלה של מיקומו. על כן, אין מקום לומר שהבקשה נסבה על עניין שנדון אך זה לא מכבר. לגופו של עניין, הוסיף והצביע בא-כוח העורר על כך ששניים מן הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר בביתם באזור יהודה ושומרון (במצפה יריחו ובשערי תקווה). כן נטען שההחלטה הנוכחית מקשה מאד על המשפחה, בשים לב לכך שאחותו של העורר שבביתה שוהה העורר במעצר בית נמצאת בשלבי הריון מתקדמים, ולנוכח העובדה שהעורר צפוי לשהות בחופשה ארוכה מחוץ לישיבה בה הוא לומד במהלך חג הסוכות העומד בפתח.

11.      המשיבה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. לשיטתה, במישור הדיוני, אין מקום לחזור ולבחון את מיקומה של חלופת המעצר בסמיכות משמעותית למועד ההחלטה שהורתה עליה. לגופו של עניין, היא הצביעה על הקושי הטבוע לשיטתה בהחזרת העורר לשטחי יהודה ושומרון, לנוכח סוג העבירות המיוחסות לו. באת-כוח המשיבה הוסיפה וטענה ביחס להשוואה לשניים מן הנאשמים האחרים כי לא ניתן לגזור בהכרח גזירה שווה בין מקום מגורי הוריו של העורר (סוסיא) למקומות אחרים באזור יהודה ושומרון. כן נטען שהמשיבה ממילא סבורה שלא היה מקום להורות אף על מעצרי בית אלה, ולשיטתה אין לאמץ אותם כדוגמה.

דיון והכרעה

12.      ההכרעה בעניינו של העורר היא מורכבת. במישור הדיוני, צודקת המשיבה בגישתה העקרונית כי אין מקום לעיון חוזר אלא לאחר חלוף זמן ולנוכח שינויי נסיבות או גילוי עובדות חדשות מאז ההחלטה המקורית על המעצר (כפי שמורה סעיף  52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). ראו גם: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון 399-395 (מהדורה מעודכנת, 2008)). ממילא, הנחת המוצא של בית המשפט קמא הייתה נכונה. מנגד, לא ניתן להתעלם גם מכך שלנוכח אופן התפתחותו של הדיון, אכן השאלה של מיקום מעצר הבית של העורר לא עמדה במרכזו של הדיון בעת ההחלטה בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים. לכל אלה, מצטרפות נסיבות מיוחדות נוספות - ההשוואה לעניינם של שני הנאשמים האחרים כמצוין לעיל והקושי המשפחתי הכרוך במיקומה של חלופת המעצר לנוכח ההיריון המתקדם של אחות העורר.

13.      מקובלת עלי גם טענתה של המדינה באשר לכך שהשינוי במיקומה של חלופת המעצר מחייב בחינה מדוקדקת - והגזירה השווה ממקום למקום אינה מובנת מאליה.

14.      לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שצדק בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר שהוגשה זמן קצר לאחר שניתנה ההחלטה המקורית, ומבלי שחל שינוי נסיבות. תוצאה זו הייתה מטרידה, בשים לב למכלול הנסיבות האישיות שהוצגו בפני אלמלא נמצא לה פתרון דיוני אולם, פתרון כזה נמצא. המסלול הנכון להעלאת טענות העורר אינו בפנייה לבקשה לעיון חוזר אלא בהגשת ערר (על-פי סעיף 53 לחוק המעצרים) על החלטתה של השופטת רג'יניאנו, שכאמור ניתנה רק ביום 15.8.2013. בערר זה, ככל שיוגש, יוכל העורר להעלות טענות הנוגעות למיקומו של מעצר הבית שעליו הורתה השופטת רג'יניאנו. בדרך זו - יינתן מענה לבחינת הנושא לגופו - מבלי לפרוץ את המסגרת הדיונית בכל הנוגע לתנאים לקיומו של דיון חוזר. אין צריך לומר שאינני נוקטת עמדה באשר להכרעה בערר זה, ככל שיוגש.

15.      הערר נדחה. כאמור לעיל, אין בהחלטתי זו כדי לפגוע בזכותו של העורר לנקוט בהליך המתאים להעלאת טענותיו, שממילא לא הכרעתי בהן לגופן.

           ניתנה היום, ‏ז' בתשרי התשע"ד (‏11.9.2013).